התפקידים

עמדת הדיבור

מה תפקידך?

אין לך תפקיד מוגדר! הזמן הזה הוא שלך. מטרתו לאפשר לך מרחב להרגיש ולחשוב ביחס לעבר, להווה או לעתיד - לבחירתך.

כדאי לזכור:

אינטימיות היא מרחב רגשי המשלב פגיעות וגבולות, הן באופן כללי, והן בשיחות בדיאלוגיט - כמרחב בו נתרגל יחד שיח אינטימי. - מצד אחד, נדרש לאפשר פגיעות - רשות פנימית לפתוח את הלב ולהראות את עצמנו - על הרגשות, האתגרים, הקשיים והמורכבויות שלנו. זאת כדי שנוכל ללמוד על עצמנו – להכיר, להמשיג ולהבין את הרגשות והמחשבות שלנו; לפרוק מטענים רגשיים מעל ליבנו; לעבד את מה שעובר עלינו; וכדי שלא נהיה לבד עם מה שעובר עלינו – אלא נתמודד יחד במסגרת תומכת. בנוסף לכל אלה, תרגול פגיעות במסגרת חיצונית לחיינו, אוהדת ובעלת גבולות ברורים – יכולה לסייע לתרגל אמון, אומץ ופתיחות להביא את עצמנו – כדי שנוכל לבנות ולשמר לעצמנו קשרים קרובים ומשמעותיים גם מחוץ לדיאלוגיט, במקום להסתיר את האתגרים, ההתמודדויות והרגשות שלנו תחת מעטה סודיות, בושה ואשמה. כך, נוכל לעבור יחד מתרבות של ריחוק, בידוד וניכור לשותפות, אמפתיה וסולידריות – בדיאלוגיט ומחוץ לה. - מצד שני, נדרש להציב גבולות, שיגדירו לעצמנו ולאחרים מה מתאים ומה לא מתאים עבורנו. גבולות חשובים כיוון שפגיעות ללא גבולות מותירה לאחר להגדיר את הגבולות מולנו דרך יחסו אלינו - מצב נפיץ שעשוי להביא אותנו לתחושות כמו תסכול, אכזבה, עלבון וכעס. גבולות ברורים אנו מעניקים לנו ביטחון, וכך קל לנו יותר להיות בנוכחות מלאה עם הזולת, להיות אמפתיים, ולהביע חמלה. לכן, אפשר לחשוב על גבולות כשרטוט של מרחב, התנהגותי ורגשי, בו נוכל לפגוש את הזולת ולשהות בו יחד. בקיצור, גבולות מאפשרים לנו מרחב בטוח להיות פגיעים: הם תוחמים ומגדירים את מרחב הפגיעות. כך, תהליך היצירה והשימור של אינטימיות מתקיים דרך משא ומתן (דהיינו- שיח על גבולות) על פגיעות. בשל כל אלה, בדיאלוגיט, כמרחב בו נתרגל יחד שיח אינטימי, נכוון הן לאפשר פגיעות והן לשמור על גבולות.

כדאי לעשות:

נשלב בין פגיעות לגבולות בשתי דרכים עיקריות: 1. תכנון: כדי להיעזר בזמן ההקשבה באופן המיטבי, מומלץ לבחור מראש על מה תרצו לדבר. אם לא החלטת מראש, אפשר להקדיש את החלק הראשון של התרגול לחשוב על כך - בקול או בלב. איך לבחור נושא - טכניקות לדוגמה: · סקירת רגשות: איך את/ה מרגיש/ה? גם כאן ניתן להתחבר לרגשות שעולים עכשיו, או לאלה שעלו מוקדם יותר היום/אתמול/השבוע וכו'. · סקירת מחשבות: מה מעסיק אותך לאחרונה - היום/אתמול/השבוע וכו' - ובא לך לפנות זמן לעבד אותו? באילו נושאים בא לך לעסוק? לדוגמה החלטות/אתגרים וכו'. · סקירת תחושות: אפשר להתמקד בתחושות הגוף. למשל – אם כואבת הבטן, הצוואר תפוס, הידיים תזזיתיות, המצח מקומט, העיניים עייפות – מה הגוף מספר לך? אם אין לך מה להגיד: אפשר לדבר על זה! איך זה מרגיש? לומר למשל 'אני ממש נבוכה', 'אין לי מה לומר', 'איזה פאדיחות', וכו'. 2. הכוונה: עמדת הדיבור מציבה אותך בעמדת המומחיות – הן ביחס לנושאים שיידונו והן ביחס לאופן שבו נושאים אלה ידוברו. לכן, כדאי להכווין ולדייק את מי שבעמדת ההקשבה. א. לפני תחילת זמן הדיבור שלך: · מה מידת המעורבות הרצויה מבחינתך ממי שמקשיב לך - גבוהה/נמוכה/בינונית? · אילו אופני הקשבה עדיפים מבחינתך: בעיקר הדהודים/בעיקר הזמנות/גם וגם? · האם יש דרכים מסוימות של הקשבה המועדפות עליך? למשל איזה סוג הזמנות תעדיפו, האם יש נושא שחשוב לך שתדברו עליו באופן מסוים? ב. במהלך זמן הדיבור שלך: ניתן לכוון את מי שבעמדת ההקשבה ולדייק את הדברים לצרכיך: · לבקש פחות/יותר התערבויות. למשל – אם שטף הדיבור שלך "נתקע" – אפשר לבקש ממי שמקשיב לך שאלה פתוחה. · לבקש התערבויות מסוימות. למשל – אם שיקופים עוזרים לך יותר משאלות. · לשנות התערבות שהציעו לך. למשל – אם הזמנו אותך לספר על רגשותיך בהווה ויש לך העדפה לדבר על הרגשות שהיו לך בעבר. ג. בסוף התרגול: כפי שנכתב בסעיף העוסק בסיום הפגישה, במשוב ניתן לבקש בקשות להבא – לקראת התרגולים הבאים. בכל זמן שתבחרו – לפני, במהלך או אחרי התרגול – נשתדל להשתמש בכלי 'תקשורת מקרבת' לצורכי הכוונה (הוצגו בסעיף העוסק במשוב).

עמדת ההקשבה

מה תפקידך?

לפנות למי שמולך זמן ומקום לדיבור.

כדאי לזכור:

כל הקשבה בדיאלוגיט מושתתת על שלוש עמדות מפתח: 1. הקשבה צנועה: מבחינת משך: פחות זה יותר - נדבר כמה שפחות: רוב הזמן נעניק הקשבה פאסיבית – ללא תגובות מילוליות. נציע הקשבה אקטיבית בשלושה מצבים בלבד: א. אם עלתה בקשה להתערבות מצד מי שבעמדת הדיבור. ב. אם משתררת שתיקה של 5 שניות או יותר. ג. אם מי שבעמדת הדיבור מדבר/ת על עצמה/ו סרה. בנוסף, אם נציע הקשבה אקטיבית – נעשה זאת בקיצור. ככללי אצבע: א. תגובה לעולם לא תארך יותר ממשך הזמן שלקח למי שמולנו להגיד את הדבר שאליו נגיב. ב. באופן כללי, אין סיבה שנדבר יותר מ10% ממשך הזמן כאשר אנו בעמדת ההקשבה. מבחינת גישה: עקרון 'אי הידיעה' - נכבד את עמדת המומחיות של מי שבעמדת הדיבור. לכן: 1. ניצמד לשפה של מי שבעמדת הדיבור – ולא ננסה לתקנה או לדייקה. 2. נשתמש בלשון המעטה: נסייג את דברנו (למשל - "נשמע לי ש..", נראה לי ש..", "אם הבנתי את דבריך"), נוודא הבנה (למשל - "הבנתי נכון?"), ונזמין דיוקים (למשל – "מוזמן/ת לדייק אותי"). 3. לעולם לא נחשוב שברשותנו ידיעה טובה יותר (על החיים, הצרכים, הרגשות וכו') ממי שבעמדת הדיבור. לכן נמנע משיפוט, עצות או פרשנויות. 4. נשאל שאלות פתוחות – במקום להניח את האפשרויות מראש. 5. נקפיד להחזיר שליטה למי שבעמדת הדיבור. למשל, אם תעלה שאלה כמו 'מה כדאי לי לעשות?' מצד מי שבעמדת הדיבור, נזמין לבחון את האפשרויות וההעדפות שלה/ו איתנו. לא ננסה לפתור את הבעיה של הדובר/ת, אלא נסייע לה/ו לפתור את הבעיה בעצמם. 2. הקשבה נדיבה: · לא נקטע את הדיבור של מי שמולנו. · לא נסיט את השיחה לנושאים אחרים. · נמנע מלעבור לדבר על עצמנו (למשל אמירות כמו 'גם לי זה קרה', 'אני מכיר/ה את זה..'). 3. הקשבה מפרגנת: · נשתדל לחבב את מי שמולנו. גם אם מי שבעמדת הדיבור מעלה בנו רגשות מורכבים, כדאי לזכור שבכולנו יש משהו לאהוב/לחבב, ולהשתדל למצוא למה נוכל להתחבר. · נראה את הטוב, הכוח והפוטנציאל במי שמולנו, במקום לחפש חולשות או להדגיש את החסר. גם אם יש למי שמולנו קושי להחזיק כרגע בגישה חיובית לגבי עצמם או עתידם - נחזיק עבורם אופטימיות וביטחון ביכולותיהם להתמודד עם האתגרים בחייהם, ולא נאמין לדברים רעים שהם אומרים על עצמם - אלא נראה בכך כתוצר של מצוקה זמנית.

כדאי לעשות:

הקשבה 'פאסיבית': כפי שנכתב בעמוד הקודם, רוב הזמן נקשיב באופן 'פאסיבי', אלא אם התקיימו אחד משלושת התנאים שצוינו בעמוד הקודם להקשבה אקטיבית. איך להקשיב פאסיבית? • להסתכל בעיניים (או להביט במצלמה- אם השיחה מתקיימת און-ליין). • להנהן - להקשיב מתוך אמפתיה וחמלה. • לחייך ברגעים מתאימים, תוך ניסיון לשדר הבנה ותחושה של 'אני איתך'. - מעבר לכל אלה, יש לזכור: הקשבה 'פאסיבית' למעשה אינה כה פאסיבית – שכן היא דורשת מאמץ מנטלי להקשיב מעמדה אוהדת ולשדר זאת למי שבעמדת הדיבור. הקשבה אקטיבית: ההקשבה האקטיבית כוללת הדהודים והזמנות. הדהודים נועדו כדי להישאר עם מי שמולך בדברים שנאמרו, והזמנות נועדו כדי 'ללכת' יחד לאנשהו. הדהודים: מטרתם לזהות איפה הדובר/ת מבחינה רגשית, ולהיות איתם במיקום הרגשי שלהם. ישנם שני סוגי הדהודים: א. שיקוף: לחזור על מה שנאמר, כמה שניתן בשפה של מי שבעמדת הדיבור, תוך דגש על רגשות. בין אם מדובר בהתייחסות לדברים שנאמרו (למשל: '... וזה העלה בך הרבה עצב'), ובין אם מדובר בהתייחסות למבע הפנים (לדוגמה: '...ונראה שעולה בך עצב'). ב. תיקוף: שיקוף + הענקת לגיטימציה לרגש. למשל: 'מותר לך להרגיש', 'זה בסדר לבכות', 'תני לכאב מקום'. חשוב: תיקוף אינו כלפי דעות או עמדות, אלא כלפי עצם קיום הרגשות בלבד. הזמנות: הזמנה היא תגובה שנועדה לעשות אחד או יותר מהדברים הבאים: 1. אפשור: לעודד את מי שבעמדת הדיבור להמשיך לדבר. 2. חיבור רגשי: לסייע למי שבעמדת הדיבור להתחבר לרגשותיהם. 3. חיבור בין אישי: להזכיר למי שבעמדת הדיבור שהיא/הוא לא לבד כרגע. 4. החזרת כוח: אם עולים במי שמדבר/ת תחושות חוסר אונים או רגשות קשים לגבי עצמו/ה. בנוסף, להזמנות מאפיינים קבועים:

הזמנות הן תמיד	הזמנות הן לעולם לא
· קצרות · שאלות פתוחות · הצעות: אפשר לסרב להן או לשנותן	· דרישות לתשובה · שאלות שמכוונות לדלות פרטים · שאלות שנועדו לענות על סקרנותך

כדי שנזכור ונזכיר שמדובר בהזמנה, ולא בשאלה שחובה לענות עליה, מומלץ לציין בתחילתה שמדובר בהזמנה. למשל לומר משהו כמו "אני מזמינה אותך.." "אשמח להציע הזמנה.." וכו'.

דוגמאות להזמנות: א. הזמנות להרחיב בדיבור: - פירוט: מתאים לך לפרט עוד קצת? תרצי להגיד עוד? ואיך זה היה לך? - זיכרון: את מי זה מזכיר לך? מה זה מזכיר לך? - תהליך: איך זה עיצב אותך? איך זה השפיע על חייך? ב. הזמנות לחיבור רגשי: - ביחס לעבר: איך זה הרגיש? מה הרגשת כשזה קרה? - ביחס להווה: איך זה מרגיש לדבר על זה? אילו רגשות עולים בך עכשיו? איך זה יהיה לאפשר לעצמך להשאר ברגש הזה? - ביחס לעתיד: איך היית מרגישה אם זה היה קורה / לא היה קורה? איך את/ה מרגיש/ה לגבי האפשרויות העומדות בפניך? ג. הזמנות לחיבור בין אישי: איך זה יהיה לזכור/להרגיש/לדעת שאת לא לבד בזה/ שאפשר להיות בזה עכשיו ביחד? ד. הזמנות להחזרת כוח: - עצירת השתלחויות: אם מי שבעמדת הדיבור מדבר/ת על עצמה/ו סרה: - איך זה יהיה לזכור שלא מגיע לך שידברו עליך ככה? - מה היית אומר/ת לחבר/ה טוב/ה במצב דומה לשלך? - החזרת שליטה: אם הדובר/ת מבקש/ת עצות: - איך זה יהיה לדעת שאת/ה האדם הכי טוב לקבל את ההחלטה הזו? - אני סומכת עליך, איך אנחנו יכולות לגרום לך לחזור לסמך על עצמך?

לסיכום: הקשבה היא תהליך של פינוי מקום. לכן, עמדת ההקשבה ברובה פאסיבית. הקשבה אקטיבית מתבצעת תחת שלושה תנאים בלבד, וכוללת הדהודים והזמנות - שהינם קצרים, מתבצעים בלשון הדובר/ת, וגמישים ככל הניתן.